Photo credit: JD Hancock via Foter.com / CC BY

רובנו חושבים שמזל בחיים הוא, נו, עניין של מזל. זה נכון כמובן, כל עוד אתם מגדירים מזל כדבר-מה שנוחת משמיים, ולא כקונספט שניתן לשליטה. בפועל, מתברר, הדברים הטובים והרעים שקורים לנו הם הרבה פחות מזל מהסוג הראשון והרבה יותר מזל מהסוג השני. במילים אחרות, "מזל" עבור אנשים רבים הוא לא דבר אקראי, אלא הוא תוצר של סוג מסוים של אישיות ושל דרכי התנהגות. וזה גם הדבר שמבדיל בין "ברי-מזל" ל-"לחסרי מזל".

כך, לכל הפחות, מסביר "גורו המזל" ד"ר ריצ'רד וייסמן, פרופסור לפסיכולוגיה באונברסיטת הרטפורדשייר בבריטניה והמחבר של The Luck Factor, מדוע אנשים מסוימים שופעים במזל ואילו אחרים עוברים ממפח נפש אחד לאחר. בראיון לבלוג הוא מסביר מה מאפיין אנשים ברי-מזל לעומת חסרי-מזל ומה אפשר לעשות כדי ליהפך ל(קצת) יותר מזליסטים.

המחקר של וייסמן החל אי-שם בראשית שנות ה-90, אז פירסם מודעות שבהן הזמין אנשים שחשים ברי מזל, או חסרי מזל, ליצור אתו קשר – וכך עשו לאורך השנים כ-400 איש. "ראיינתי את המתנדבים האלה", הוא מספר, "וביקשתי מהם לכתוב על מה שקורה להם ביומן, ולמלא שאלונים ומבחני אינטליגנציה. הם גם הוזמנו למעבדה שלי כדי להשתתף בניסויים. (מה שהבנתי הוא) שעל אף שלאנשים האלה אין ממש מושג מה גורם למזל הטוב או הרע שלהם, המחשבות וההתנהגויות שלהם הם שעומדים בבסיס העניין". הנה ארבע התובנות העיקריות שעלו ממחקרו של וייסמן.

1. מצו הזדמנויות

דפוס בולט שעלה ממחקריו של וייסמן, הוא שאנשים ברי-מזל נטו לשים לב, ואף לאמץ בחום, הזדמנויות בעלות פוטנציאל להיטיב עמם, בעוד שחסרי המזל היו אטומים להן. דפוס זה עלה בבירור ממחקר שבו ביקש מקבוצת מתנדבים לסקור עיתון יומי כלשהו ולדווח לו כמה תמונות הוא כולל. "חסרי המזל סיימו את הניסוי בתוך כמה דקות ואילו ברי המזל כל הסיפור הסתיים בתוך שניות", מספר וייסמן. למה זה קרה? מכיוון שכבר בעמוד השני בעיתון הופיעה מודעה ששתל וייסמן ובה נכתב: "הפסיקו לספור. ישנם 43 תצלומים בעיתון". "זו הייתה הודעה מובלטת", אומר וייסמן, "אבל האנשים 'חסרי המזל' נטו לפספס אותה ואילו האנשים בעלי המזל נטו לזהות אותה". לצורך השעשוע, שתל וייסמן בהמשך העיתון הודעה נוספת שבה כתב: "הפסיקו לספור תמונות. אמרו לנסיין שראיתם את המודעה הזו ותזכו ב-250 דולר". גם הפעם, האנשים "חסרי המזל" פיספסו את הפרס, מהסיבה הפשוטה שהיו שקועים מדי בספירת התמונות.

"מבחני אישיות חושפים שאנשים חסרי-מזל הם לרוב נוקשים וחרדתיים בהרבה מאנשים ברי-מזל", מסביר וייסמן, "ומחקרים שנעשו על חרדה מראים שהיא פוגעת ביכולתם של אנשים להבחין בבלתי צפוי. זה מה שקורה עם מזל. אנשים ללא מזל מפספסים הזדמנויות פז, רק מכיוון שהם עסוקים מדי בלחפש משהו אחר. הם הולכים למסיבה בתקווה לפגוש את בן/בת הזוג המושלמים, ועל הדרך מפספסים הזדמנות להתיידד עם אחרים. הם מחפשים אחר משרה ספציפית בלוחות מודעות, וכתוצאה מכך הם מפספסים סוגים אחרים של משרות שהיו יכולים להתאים להם. אנשים ברי מזל נינוחים ופתוחים יותר לאחרים, ולכן רואים 'מה קורה סביבם' ולא רק את הדבר הספציפי שאותו הם מחפשים".

2. תנו כבוד לאינטואיציה

אינטואיציה היא לא דבר קוסמי או תלוש מהמציאות, אלא היא מבטאת דפוסים שהגוף והמוח זיהו בעבר אבל האדם אינו בהכרח ער להם. לכן אנשים המטים אוזן לאינטואיציה שלהם (מה שמכונה גם "תחושת הבטן"), יוצאים בדרך כלל נשכרים מכך. ואנשים ברי-מזל – גילה וייסמן – נוטים לתת כבוד לאינטואיציה שלהם ונסמכים עליה לעתים קרובות. במילים אחרות, מדובר אנשים שנותנים קרדיט לא מבוטל לעצמם, ולניסיון החיים שלהם.

"כשראיינו במחקר אנשים 'ברי-מזל'", כותב וייסמן בספרו, "הם לעתים די קרובות אמרו לנו: 'אם יש לי תחושת בטן לגבי משהו, אני עוצר לרגע וחושב עליה'…כמעט 90% מהאנשים ברי המזל אמרו לנו שהם סמכו על האינטואיציה שלהם במערכות היחסים שניהלו וכ-80% מהם אמרו לנו שהם פועלים לפיה בבחירות הקריירה שלהם…אבל כשאנשים חסרי מזל נתקלו בתחושות האלה, הם לא נתנו להן מקום כי הם לא ידעו מהיכן הגיעו. הם היו חרדתיים לגבי העולם".

ד"ר ריצ'רד וייסמן. חקר את מקורות המזל. Photo credit: Brian Fischbacher

3. האמינו בנבואות שמגשימות את עצמן

בטח שמעתם בעבר שנבואות שמגשימות את עצמן עובדות. במילים אחרות, אנשים המצפים לטוב – או הגורמים לאחרים לחשוב שמשהו, או מישהו, הם טובים במיוחד – בדרך כלל ייטו לראות את הנבואה הזו מממשת את עצמה (נסו את עם הגננת של הילדים שלכם, משהו בנוסח: 'את יודעת שהילד מחונן, נכון? רק אל תדברי על זה עם ההורים האחרים, שלא ירגישו שלא בנוח'). זה קורה מכיוון שכאשר מצופה מאנשים להצליח (או כאשר הם מצפים זאת מעצמם), הם יעשו כל שביכולתם כדי שהציפייה הזו תוכיח את עצמה. והמחקר של וייסמן הראה, שכך בדיוק מתנהלים אנשים ברי-מזל. "בממוצע, אנשים ברי-מזל חשבו שיש סיכוי של סביב 90% לכך שהם ייהנו מהחופשה הבאה שלהם וסיכוי של סביב 84% לכך שישיגו לפחות אחת מהשאיפות הגדולות שלהם לחיים".

זה נשמע ניו-אייג'י, אבל לפי וייסמן דפוסי החשיבה האלה עובדים. הוא כותב בספרו: "ראינו במחקרים ש'חשיבה חיובית' משפרת את הביצועים, בין אם מדובר במיומנויות פיסיות כמו משחק גולף או מיומנויות מנטאליות כמו משחקי זיכרון".

4. הפכו מזל רע למזל טוב  

אם יתבקשו לצפות את פני העתיד, ספורטאים אולימפיים בוודאי יעידו שיחושו מסופקים יותר מזכייה במדליית כסף על פני מדליית ארד. אבל המחקר מוכיח שזה לא בדיוק עובד ככה, ושספורטאים שזכו בארד נוטים להיות מאושרים יותר מאלה שבאמתחתם מדליית כסף. "זה קורה בגלל האופן שבו ספורטאים נוטים לחשוב על ההישגים שלהם", מסביר וייסמן. "זוכי הכסף מתמקדים בכך שאם היו מראים ביצועים מעט טובים יותר, אז אולי היו יכולים לזכות במדליית זהב. זוכי הארד, לעומתם, חושבים לעצמם שאם היו נופלים ולו בקצת בביצועיהם, הרי שלא היו זוכים בכלום".

הפער הזה בתפישות, טוען וייסמן, מבטא את דרכי המחשבה השונים של ברי המזל לעומת חסרי המזל. "אנשים ברי-מזל נטו לדמיין כיצד המזל הרע שתקף אותם יכול היה להיות אפילו גרוע יותר. וכשהם עושים זאת, הם מרגישים טוב יותר עם עצמם ועם חייהם". מה שוייסמן אומר, בעצם, הוא שאנשים עם מזל אמנם חווים משברים, חלקם קשים למדי, כמו כל אחד מאתנו. אך הם גם נוטים להשתקם מהם מהר, בזכות תפישת עולם שהיא לא רק אופטימית מאוד אלא גם שיודעת להעריך את מה שיש, אל מול שעלול היה להיות. נשמע כמו נחמה פורתא? יכול להיות. אבל מה זה משנה?

ומכיוון שברי המזל לא נוטים לשקוע בדכדוך, אלא מחפשים דרך לצאת מהברוך ואף נוטים לראות בו עכבה שבטווח הארוך תתברר כמועילה, דברים נוטים אכן להסתדר עבורם בסופו של דבר. הוא מספר למשל על אדם בר-מזל ששבר את הרגל ואמר שלמרות עגמת הנפש שבתקרית, הוא לא מרגיש חסר מזל. הסיבה לכך: בפעם הקודמת שהיה בבית חולים, הוא פגש באחות שהפכה לימים לאשתו. "אז כן, דברים נראים רע עכשיו. אבל האפקט ארוך הטווח שלהם עשוי להיות מאוד-מאוד טוב".