איך לשכנע – ולהשיג את מה שאתם רוצים


Photo credit: USDAgov via Foter.com / CC BY

כישורים טובים בתחום השכנוע והמשא ומתן יכולים להביא אתכם רחוק, או, לכל הפחות – לאפשר לכם להשיג דברים שחשובים לכם. הנה שישה טיפים מבוססי מדע שיעזרו לכם "לסגור עסקה".

 1. תנו להם לישון על זה

בפעם הבאה שאתם יושבים למשא ומתן או לשיחת שכנוע, אל תהססו להציע לצד השני "לישון על זה". סיבה עיקרית לכך היא שאחרי "עיכול המידע", המוח האנושי נוטה לראות באור חדש, ולא פעם חיובי יותר, בשורות שנראו בתחילה קשות או בלתי סבירות. על-פי מחקר גרמני-הולנדי מ-2011, האפשרות "לישון על ההצעה" במשא ומתן היא לא פחות ממחוללת פלאים.

הם בדקו זאת על-בסיס משחק ידוע בתורת המשחקים המכונה "משחק האולטימטום". במסגרת המשחק, שחקן א' מציע לשחקן ב' כיצד להתחלק בסכום כסף מסוים – הצעה שיכולה להתקבל או להידחות בידי שחקן ב'. במצב סטנדרטי של משחק האולטימטום, פחות מ-20% מההצעות הנחשבות "נמוכות" נוטות להתקבל. אבל בניסוי התברר, שכאשר שחקן ב' התבקש להמתין 10 דקות לפני שיחזיר תשובה – הסיכוי שיסכים להצעה הנמוכה קפץ ל-65%-75%.

"הנה הוכחה לכך שיש אמת מאחורי ההמלצה 'לישון על זה'", כותבים החוקרים, ומוסיפים עוד אבחנה מעניינת בנוגע לעיתוי שבו פוליטיקאים בוחרים לדווח על בשורות קשות: "הם בדרך כלל עושים את זה בימי שישי אחר-הצהריים" (בתקווה שעד לתחילת השבוע, החדשות הרעות ייראו לציבור כמשהו שאפשר לחיות אתו).

 2. הסמול-טוק עובד

לכאורה סמול-טוק הוא עניין שולי, אבל מתברר שיש לו אפקט די משמעותי במשא ומתן. אבל יש גם סייג לעניין הזה, לפחות על-פי מחקר אמריקאי-גרמני, מ-2014: הסמול-טוק עובד, בעיקר עבור גברים.

המחקר בחן את תגובותיהם של 202 משתתפים המעורבים בקהילה מקוונת, לביצועיהם של שני אנשים פיקטיביים בניהול משא ומתן: ג'ואנה ואנדרו. המשתתפים התבקשו להתרשם מאישיותם של ג'ואנה ואנדרו דרך תסריטים שהתבקשו לקרוא, ושנכתבו מראש. החוקרים גילו כי בכל פעם שאנדרו היה מעורב בסמול-טוק, הוא דורג כבעל אישיות חביבה וקומוניקטיבית יותר בהשוואה למקרים שבהם ניגש ישירות למשא ומתן (אצל ג'ואנה לא נמצא שינוי בדירוג). אלא שאז, המשתתפים התבקשו לומר כמה ישלמו לאנדרו/ג'ואנה עבור חלקת אדמה מסוימת, שהוערכה ב-10,000 דולר. בעוד ג'ואנה לא קיבלה הצעה גבוהה משמעותית ממחיר הערך (והמחיר שהיה מוצע ללא סמול-טוק), הרי שאנדרו קיבל הצעה שגבוהה ב-600 דולר מהמחיר שהיה מוצע לו בהיעדר סמול-טוק.

למה זה קורה? "כי גברים נתפשים מראש כפחות קומוניקטיביים מנשים, ולכן אם הם מראים נכונות לפטפט – יש לכך בונוס", מסבירים החוקרים.  אחת החוקרות, פרופ' אלכסנדרה מיסלין (Mislin), הוסיפה: "הסמול-טוק לא פוגע בנשים, אבל הוא גם לא עוזר להן, ואולי נשים פשוט צריכות לעשות את זה טוב מגברים. לגברים המסר הברור: השקעה קטנה בצ'יט-צ'ט (chit-chat) תעזור לכם יותר מכפי שנראה לכם".


Photo credit: twm1340 via Foter.com / CC BY-SA

 3. עשו איזו ג'סטה

רובנו חשים מחויבים ל"יחס הדדי" – כזה שאומר שאם מישהו עשה עבורנו משהו, אז נחוש מחויבים "להחזיר לו" בדרך זו או אחרת. את הנטייה הזו אתם יכולים לנצל לטובתכם. במילים אחרות, כמה מחוות של רצון טוב היום, יוכלו להיתרגם להסכמות שיטיבו אתכם מחר.

"רוב האנשים מרגישים רע אם מקבלים מתנה – ולא אומרים תודה או שולחים מכתב תודה לאחר מכן", כותב האמריקאי רובין דריק – מי שעמד בראש התוכנית לאימון לקשר אישי עבור אנשי סיכול המודיעין (counterintelligence) ב-FBI, בספרו: "טכניקות לבניית קשר מהיר עם אנשים". "כשמישהו עושה לכם טובה, אז ברוב המקרים תרצו להוקיר לו תודה איכשהו. זו טכניקה שקל להשתמש בה לצורך בניית קשר, כי מתנות מגיעות בכל מיני תצורות. גם הבעת הכרה ומתן מחמאות הם מתנה". ורק להבהיר: לא דיברנו על חנופה זולה או שוחד, כן?

4. אז, איך קוראים לך? (או: זכרו את השם, וחזרו עליו)

כבר בשנות ה-30 של המאה שעברה הבין דייל קארנגי, מחברו של הספר האיקוני "כיצד תרכוש ידידים והשפעה" (How to win friends and influence people), עיקרון חשוב: מי שרוצה לבקש משהו ממישהו, כדאי שיזכור את שמו, ואז יחזור עליו שוב ושוב. "לשמו של אדם יש בעיניו הצליל הנעים ביותר והחשוב ביותר, בכל לשון שהיא", כתב קארנגי. למה הכלי הזה כל כך אפקטיבי? פשוט: כי כשאתם זוכרים את שמם של אנשים, אתם גורמים להם לחוש חשובים (מה שבני אדם רוצים יותר מכל, לטענת קארנגי), דבר שגורם להם לחבב אתכם מידית. כל השאר כבר קורה מעצמו.

גם המחקר מראה שלזכירת שמותיהם של אחרים יש אפקט מידי על הנכונות לבוא לקראתכם. קחו כדוגמה מחקר אמריקאי מ-1995, שבחן כיצד משפיעה יכולתו של מרצה לזכור את שמם של הסטודנטים שלו, על נכונותם לרכוש ממנו עוגיות, שכספי מכירתם מועברים לצדקה. הניסוי כלל שלושה מצבי מבחן: אי זכירת השם ("תזכיר לי איך קוראים לך?"); אי ציון השם כלל ("היי, מה נשמע? היכנס למשרד"); וזכירת השם.

בשלושה ניסויים שונים, שבהן עמדו הסטודנטים בסיטואציות מעט שונות, נמצא שזכירת השם הקלה על מלאכת המכירה, או אפילו שיפרה משמעותית את סיכוייה. "זכירת השם נתפשת כמחמאה ויש לכך אפקט על היכולת לגרום לצד השני להיעתר לבקשה", כותבים החוקרים. "אנחנו מאמינים שהתוצאות נובעות מהחשיבות שאנשים מייחסים לשם שלהם ולרגישותם לכך ששמם ייזכר".

5. שחקו במגרש שלכם

לא רק קבוצות ספורט נהנות מיתרון המגרש הביתי. מתברר שהוא יכול לעזור גם כשמנהלים שיחות שכנוע או משא ומתן. מחקר קנדי-אמריקאי מ-2011 בדקו את התוצאות של משא ומתן שלושה ניסויים על משא ומתן בנסיבות שונות, שבהן מעורבים מארחים, מתארחים ואנשים שהוגדרו "ניטרליים". בכל אחד מניסויים, התגלה שהצד "המארח" – כלומר, זה שמחזיק ביתרון המגרש הביתי – הוא שיוצא מהמשא ומתן עם ידו על העליונה.

מה הסיבה לכך? קל לנחש: יתרון המגרש הביתי תורם לביטחונם העצמי של המארחים (ומחליש את זה של המתארחים), מה שמגדיל את הסיכויים שיסגרו את העסקה לשביעות רצונם. המסקנה? אם יש לכם אפשרות לנהל את "שיחת השכנוע" באזור הנוחות שלכם – או, לכל הפחות, מחוץ לאזור הנוחות של הצד השני (למשל, בבית קפה) – העדיפו את האופציה הזו (מה גם שקפאין הוכח כתורם לגמישות מחשבתית, ולכן טוב שבן השיחה שלכם יזמין איזו כוס אספרסו, או שתיים).


Photo credit: dariusmonsef via Foter.com / CC BY

6. הגיעו מוכנים

טיפ טריוויאלי, אבל אפקטיבי – אם אתם רוצים להצליח במלאכת השכנוע, למדו את החומר ותרגלו את הטיעונים שוב ושוב (אפשר גם מול המראה). וגם: ככל שתצטיידו בידע מוקדם עשיר יותר על האדם שעמו אתם מתמקחים – על מי שהוא ועל מה שהוא צריך ורוצה – כך יגדלו הסיכויים שתיגעו בשיחה עמו בנקודות הנכונות.

"נקודת המוצא שלכם צריכה להיות לדעת כמה שיותר על האנשים ועל הסיטואציות סביבכם", כתב היזם הסדרתי והמנהל האמריקאי ג'ייסון נזר ב"פורבס". "הכנה קפדנית לפגישה המתוכננת מאפשרת שכנוע טוב יותר. למשל – אם תכינו את שיעורי הבית לפני ראיון עבודה – כלומר תהיו בקיאים במה שהחברה עושה וברקע שלה – תשפרו דרמטית את הסיכוי לקבל את המשרה".

אז איך טראמפ ניצח? זו התשובה המדעית


Photo credit: DonkeyHotey via Foter.com / CC BY-SA

אחרי כל מה שנכתב ונאמר, ניצחונו של הדושבג טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב עדיין קשה לתפישה ובעיקר מפחיד. אך האם מדובר בניצחון מפתיע? "חכמת הבדיעבד" מורה שלא ממש. "מדע הבחירות" עומד לצדו של טראמפ הנלוז, ומסביר היטב כיצד חצב את דרכו לצמרת על-ידי כך שהיה, נו, הוא. אדם קיצוני, גזען, פוגעני ופרובוקטיבי אמנם, אך גם כזה שלא ניתן להתעלם ממנו.

כי חוק מספר אחת בבחירות הוא פשוט: שום דבר כאן אינו רציונלי. מי שרוצה לנצח, חייב – קודם כל – לשלוט במדיה, לסחוף את ההמונים (כלומר: להתמודד מול מועמד סוחף פחות, כי הכל יחסי וכו') ולהמציא סלוגן קליט (?Yes We Can).

עורך "הארץ", אלוף בן, כתב: "פוליטיקה היא קודם כל אמנות הסיפור והדימוי… טראמפ שיקר ושיקר ושיקר, אבל כזביו לא פגעו בו, מפני שהוא מגלם כבר עשרות שנים את החלום האמריקאי. דונלד טראמפ ניצח בבחירות כי הסיפור שהציג לבוחריו היה משכנע וסוחף, וליריבתו הילרי קלינטון לא היה מה להגיד". או, כפי שאמר לי באחרונה בכיר לשעבר בכנסת, "ברגע שאומרים 'רק לא טראמפ', או 'רק לא ביבי', מי שמקבל את הבמה הוא האדם שמולו מוחים".

אז איך טראמפ ניצח? הנה התשובה במלואה, מחולקת לחמישה סעיפים.

  1. בחירות הן לא "שופינג" (או: איך לנצח בשיטת האלקטורים)

במאמרו מרחיב הדעת של הפסיכולוג החברתי האמריקאי פרופ' ג'ונתן היידט (Haidt) – "מה גורם לאנשים להצביע לרפובליקנים" – הוא טוען שהדמוקרטים נוטים להתייחס למצביעים כאל צרכנים. אבל בחירות (בארה"ב, לפחות) הן לא אקט של שופינג. טראמפ הבין זאת. "הדמוקרטים חושבים שהמצביעים הם צרכנים, והם מתבססים על סקרים שיראו להם אילו קווי מדיניות וערכים 51% מהאלקטורט צפוי לקנות", כתב באתר Edge. "אבל מה שהדמוקרטים לא מבינים הוא שפוליטיקה היא יותר עניין של דת, ופחות עניין של קניות. המפלגה הרפובליקנית נעשתה המפלגה של הערכים המוקדשים – לא רק בעניינים של אלוהים, אמונה ודת, אלא גם של סמלי המדינה, כמו הדגל והצבא. הדמוקרטים, לעומת זאת, נעשתה המפלגה של החיים החילוניים ושל החומרנות".

האם יש בכך כדי להסביר כיצד הצליח טראמפ לזכות ב-60% מקולותיהם של הלבנים הקאתולים בארה"ב (לרבות מחצית מהנשים הלבנות?) בהחלט ייתכן.

"הערכים המקודשים" שעליהם מדבר היידט גברו בעיני אותן נשים על כל התבטאות מיזוגנית או התנהגות בזויה ופוגענית של טראמפ. "אנחנו רואות בו אדם טוב ואבא טוב", הסבירה מרי ברקט, ראש הפדרציה של נשים רפובליקאיות בפנסילבניה, כפי שתואר בכתבה בניו יורק טיימס.  "יש לו משפחה יפהפייה; הוא רוצה להשאיר אחריו מדינה נחמדה", הוסיפה תומכת אחרת, סו גאוטה, 47.

במחקר שביצע היידט היידט (שבו שאל בין היתר כמה קבוצות של אנשים ממעמדות סוציו-אקונומיים שונים כיצד היו מגיבים למצב שבו כלב נדרס, ואז נאכל על-ידי בני המשפחה), הוא גילה שבני המעמד הבינוני בארה"ב נטו הרבה יותר להצדיק את קביעותיהם המוסריות במושגים כמו כבוד, חובה ותפקידי משפחה ("הכלב הוא משפחה, ולא אוכלים חבר משפחה").

"הרפובליקנים מציעים בהירות מוסרית", כתב היידט, "הסתכלות פשוטה על טוב ורע…בכל פעם שהדמוקרטים תומכים במדיניות שמחלישה את הזהות והיושרה של הקולקטיב (למשל, רב-תרבותיות ומדיניות הגירה פתוחה) – הם מרחיבים את 'פער הערכים המקודשים'".

אם מביאים בחשבון את אמירתה (האומללה) של קלינטון מספטמבר  כי "בין תומכי טראמפ ניתן למצוא בזויים, גזענים ושונאים" – ניתן להבין מדוע נתפשה קלינטון לא רק כאליטיסטית, אלא אף כאויבת העם ממש. היא בזה לבוחרים שלה, וזוהי טעות פטאלית, בפרט כשמדובר בשיטת האלקטורים שבה יש חשיבות לא רק לשכנוע "הרוב הפופולארי" – כפי שאכן עשתה בפער משמעותי  – אלא בעיקר לשכנוע הרוב במדינות שאזרחיהן נוטים לשמרנות.

על-פי היידט, עד שהדמוקרטים לא יידעו להתייחס בכבוד לערכים המקודשים לאותו מעמד פועלים לבן-נוצרי, "הם ייטו להחזיק באמונה המפתה, אך השקרית, שהאמריקאים מצביעים לרפובליקנים בראש ובראשונה מכיוון שהיתלו בהם". במילים אחרות, מעמד הפועלים האמריקאי לא טיפש. הוא פשוט חושב אחרת. מועמד שיזלזל בדברים שהוא מחשיב כחשובים, או לחלופין יזלזל בהם – סופו להפסיד.

Photo credit: Gage Skidmore via Foter.com / CC BY-SA
  1. אפקט הפחד

ביבי ("הערבים נוהרים לקלפי") היה ראשון, ואחריו הגיע גם טראמפ ("יש לעצור כניסת מוסלמים לארה"ב") עם אמירות גזעניות ומבהילות משלו, שהוכחו כאפקטיביות. כך שנראה בקונסטלציות מסוימות – ובעיקר, בקרב אנשים מסוימים – אפקט הפחד עובד.

וזה גם הוכח מחקרית. מחקר אמריקאי מ-2008 יצא לבדוק כיצד משפיעה "רגישות לפחד" על אידיאולוגיה פוליטית. במסגרת זו, התבקשו כ-46 אנשים מנברסקה להציג את השקפותיהם הפוליטיות במגוון רחב של נושאים: החל מהמלחמה בעיראק ועד עונש מוות. אלו מביניהם שהציגו עמדות מוצקות במיוחד, ניגשו לחלקו השני של הניסוי. בשלב זה, הוצגו בפני המשתתפים סדרת תצלומים מאיימים (למשל, אדם שעכביש מהלך על פניו) ובמקביל הם הובהלו באמצעות קולות חזקים ואמצעים אחרים. החוקרים עקבו אחר תגובותיהם הפיסיולוגיות ללחץ ופחד, וגילו כי אנשים הנוטים להיבהל ביתר קלות מאחרים – הם בעלי עמדות ימניות יותר.

"אנשים המחזיקים בעמדות שמרניות נוטים להיות רגישים יותר לאיומים חיצוניים", הסבירו החוקרים. "מצאנו, בעצם, את מה שאנשים יודעים באופן אינטואיטיבי לגבי פוליטיקה – היא מגיעה מהבטן".

  1. קלינטון = "הרע המידי"

יודע כל מנהל קמפיין שאנשים מונעים יותר על-ידי מה שרע, ופחות על ידי מה שטוב. זה גם מה שעלה ממחקר בן 24 שנים על נטיות ההצבעה של אנשים, בהובלתו של הפרופסור לפסיכולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטת המדינה של אוהיו, ג'ון א. קרוסניק (Krosnick). המחקר מבוסס על ראיונות פנים-מול-פנים שנערכו עם אלפי אמריקאים לאורכן של כמה וכמה מערכות בחירות.

יותר מכל דבר אחר – טוען קרוסניק – שנאה ותחושות שליליות כלפי אחד המועמדים הן התמריץ המשמעותי ביותר להצבעה עבור יריבו. אז אמנם טראמפ עורר שאט נפש אצל לא מעט מאזרחי ארה"ב (ואכן, הרוב – סביב 48% – הצביעו לקלינטון). אך גם קלינטון, על ייחוסה המשפחתי והקרבה לממסד הדשן, פרשת המיילים המתפתלת ואישיותה הצוננת, נחשבה בחוגים מסוימים בארה"ב לדגל שחור. התוצאה, בעיקר במדינות "חגורת החלודה" (The Rust Belt), היא התגייסות ברורה לטובת טראמפ, ונגד הילארי ("טראמפ הוא אחד מאתנו, לא הילארי").

Photo credit: Paulann_Egelhoff via Foter.com / CC BY-ND

"למי שלא אוהב לפחות אחד מהמועמדים, תהיה מוטיבציה להשתתף בבחירות (ולהצביע למועמד השני)", מסביר קרוסניק. "במילים אחרות, זו ההסתייגות ממועמד זה או אחר שמניעה את ההצבעה". בהזדמנות אחרת, הוסיף: "זה כמו שפוליטיקאי ותיק אמר לי פעם: 'עניינים שעל סדר היום לא מכריעים בחירות. אישיות המועמדים, היא שקובעת'".

  1. האקס פקטור

ויש עוד עניין, שקשה מאוד להגדיר, אך השפעתו על תוצאות הבחירות בארה"ב, ובכלל, מכרעת – זוהי היכולת להלהיב יצרים, לסחוף, לעניין. יש שיקראו לזה כריזמה, או "טלגניות" (פוטוגניות בעידן הטלוויזיה). למועמד שניחן בתכונה זו – קל הרבה יותר לזכות. ובדרך כלל, כריזמה היא לא דבר שניתן "לתרגל אותו". זה או שיש לך את זה או שלא. לאובמה, קלינטון (ביל), ג'ון פ. קנדי ורונלד רייגן היה את זה. גם לטראמפ יש את זה, בדרך מעוותת כלשהי. לקלינטון (הילארי) – פחות.

"כריזמה היא תכונה שיש קושי לפענח ולכמת באופן אמפירי", הסבירה ד"ר אורית גלילי-צוקר, החוקרת מנהיגות פוליטית באוניברסיטת בר אילן, בכתבה שלי על כריזמה מ-2011. "הציבור קובע מיהו המנהיג הסוחף בעיניו. מדובר במושג משתנה, דינמי, תלוי נסיבות. אדם עשוי להיתפש בתקופה מסוימת ככריזמטי ובתקופה אחרת כבר לא".

Photo credit: Gage Skidmore via Foter.com / CC BY-SA
  1. הסקסיזם עוד כאן

לו הייתה קלינטון גבר, האם הייתה זוכה בבחירות? השאלה הזו תישאר מעתה תלויה באוויר, אך לפרשנית CNN ונשיאת חברת הייעוץ Solis Strategies, פאטי סוליס-דויל, התשובה ברורה. "אם קלינטון הייתה גבר, היא הייתה הנשיאה כבר לפני 25 שנה", צייצה סוליס-דויל בטוויטר באפריל האחרון.

בשורה התחתונה, נראה אמנם שעבור רוב האמריקאים מגדרו של הנשיא הוא נון-אישיו, אבל יש בהחלט סיכוי שעבור כמה מהמצביעים שהכריעו את הבחירות האלה – נשיאה אישה זה פשוט לא דבר שמסתדר.

מחקר אמריקאי מ-2015 בחן את הקשר בין עמדות סקסיסטיות לבין הנטייה להצביע לאשה בתפקידי הנהגה. הוא גילה שגם אנשים שהצהירו שיתמכו במועמדות נשים, התקשו – במשחק האסוציאציות שהוגש להם – ליצור קישור בין נשים לבין הנהגה. "מה שאומר שבפועל, יש פחות סיכוי שיצביעו לאשה, אם תתמודד מול גבר", הסבירה החוקרת מאוניברסיטת ואנדרבילט, ססיליה היאנג'ג-מו. המחקר גם גילה שכאשר אנשים התוודעו לכישוריהן וליכולותיהן של הנשים – הם נטו להצביע להן בסופו של דבר.

האם קלינטון היתה צריכה לנפנף טוב יותר ברזומה העשיר שלה (שכולל הרבה יותר מתפקידיה בממשל אובמה)? יכול להיות. אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי. ההפסד של האמריקאים (וגם שלנו).

כך תגדילו את היעילות בעבודה בשישה צעדים

Photo credit: orcmid via Foter.com / CC BY

כולם רוצים להספיק יותר, אבל בהתחשב בכמות המטלות שרובצות על כתפינו מדי יום – זו משימה בכלל לא פשוטה. אז מה עושים (חוץ מ'להאציל סמכויות' על עוזר אישי מהמזרח הרחוק?) הנה כמה טיפים.

  1. היגמלו מפייסבוק (וממולטי-טאסקינג)

הפרופסור לרפואה מהרווארד, אד האלוול (Hallowell), טוען שבעידן הטכנולוגי הנוכחי כולנו סובלים מ"הפרעת קשב תרבותית", מה שמשליך כמובן ישירות על היכולת להתמיד במשימה נתונה ולסיים אותה בפרק זמן סביר. כך שהצעד הראשון בדרך לעבודה יעילה יותר, היא לכבות התראות חיצוניות (מייל, טלפון וכו') – ופשוט להתמקד במה שלפניכם. במילים אחרות, הפסיקו עם המולטי-טאסקינג.

"המוח האנושי אינו בנוי לעיסוק בכמה משימות כבדות משקל בו זמנית", קובע ארגון הפסיכולוגים האמריקאי (APA). דוגמה טובה לכך היא מחקר של אוניברסיטת יוטה מ-2008, שמצא שלנהגים ששוחחו בטלפון תוך כדי נהיגה לקח יותר זמן להגיע ליעדם, לעומת אלה שפשוט התרכזו בלנהוג.

יותר מזה: מחקר מ-2005 שנערך באוניברסיטת לונדון מצא שמנת המשכל (IQ) של אנשים פוחתת ב-10! נקודות כאשר הם עסוקים במענה מתמיד להודעות אימייל וטקסט (מדובר באפקט הדומה לזה המתקבל לאחר לילה ללא שינה). "יש מיתוס סביב מולטי-טאסקינג", קובע האלוול (Hallowell), "זה כמו לשחק טניס עם שני כדורים בו-זמנית". בקיצור, המולטי-טאסקינג וההתמכרות לטכנולוגיה הם כמו רעל למוח.

אז מה בעצם קורה לנו כשאנחנו מציצים במייל ובווטסאפ מדי כמה דקות, תוך כדי עבודה? "ההצצות האלה 'גונבות' מכם את תשומת הלב", מסביר הפרופסור מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, קאל ניופורט (Newport). "וגם: בכל פעם שאתם מקבלים התראה שאין ביכולתכם לטפל בה כרגע, אתם תחזרו למשימה הראשונה תוך ידיעה שישנן עוד משימות שלא הושלמו. זה מצב נוראי לשהות בו אם המטרה היא להתרכז במשהו. זה דומה למצב שבו ספורטאי מקצועי מגיע למרבית המשחקים כשהוא בהנגאובר".

  1. מצאו את המקום הנכון לעבוד ממנו

אתם מכירים את המקום הזה – דווקא שם אתם מצליחים להתרכז ולסיים את המטלות שלכם במהירות. אז אם יש לכם מקום כזה, נסו לעבוד ממנו, וכמה שיותר. ואגב, אם מדובר בבית הקפה החביב עליכם – אז יש בכך היגיון. מחקר אמריקאי מ-2012 הראה שרעש רקע עמום ועקבי, כמו זה הקיים בבתי הקפה, נוטה לעודד ריכוז וחשיבה יצירתית.

מטרת המחקר היתה לבדוק איזה סוג של רעש עושה הכי טוב למוח. החוקרים גילו כי סביבה רועשת במקצת – של 70 דציבלים – הגבירה את יכולת הריכוז של המשתתפים, בהשוואה לסביבה השקטה ביותר (50 דציבלים). אך גם סביבה רועשת מדי (85 דציבלים) אינה מומלצת, והוכחה במחקר כמי שפוגעת ביכולת הקוגניטיבית. "במקום להיקבר בחדר שקט – צאו מאזור הנוחות שלכם, והתמקמו בסביבה רועשת מעט", כותבים החוקרים. "סביבה כזו עשויה לעודד את המוח לחשוב באופן אבסטרקטי וכך להצמיח רעיונות חדשים".

  1. כתבו הכל. וזה אומר – הכל.

במחקר שערך הפרופסור לכלכלה התנהגותית דן אריאלי על ניהול זמן, כחלק מפיתוחה של אפליקציה בשם טיימפול, הוא גילה שני דברים מהותיים. אחד – אנשים לא כותבים את הדברים שהם צריכים לעשות. שתיים – כשאנשים כן כותבים את הדברים שעליהם לעשות, הם נוטים להשלים את המטלות האלה. מה שאומר שאם אתם רוצים להתייעל – השלב הראשון הוא פשוט לכתוב בפירוט את מה שיש לכם לעשות (כולל הקפיצה לסופר ולספר).

הפרופסור מאוניברסיטת סטנפורד ג'ניפר אקר מרחיקה לכת וטוענת שעצם השימוש ביומן יכול לעשות אנשים מאושרים. "הרבה פעמים יש פער בין מה שאנשים אומרים שהם רוצים לעשות עם הזמן שלהם, ובין מה שהם עושים אתו בפועל", היא אומרת. "ברגע שמזהים את המשימות והאנשים שאתם אתם רוצים לבלות – שיבוץ הפעילויות ביומן נעשה דבר קריטי. כשדבר מסוים נמצא ביומן, יש סיכוי גדול יותר שהמשימה תבוצע, וזה מכיוון שכבר החלטתם שזה מה שיקרה".

7348035690_73473f4edc_c

צעד ראשון: גמילה מטכנולוגיה; Photo credit: mikecogh via Foter.com / CC BY-SA

  1. זה התזמון, טיפש

ממצא נוסף שעלה מהמחקר של אריאלי הוא שפרודוקטיביות היא עניין של תזמון. במילים אחרות, מה שתוכלו לסיים בשעה בתשע בבוקר, עשוי לקחת לכם שעתיים בשבע בערב. סיבה עיקרית לכך היא שיכולת הריכוז והזיכרון פועלים באופן מיטבי בשעות הבוקר. לאורך היום תפקודם משתנה בשיעורים של 15%, ואפילו 30%. יתרון נוסף של שעות הבוקר, בעיקר המוקדמות שבהן, הוא שהן נוטות להיות שקטות בהרבה בהשוואה לשעות המגיעות לאחר מכן.

"רוב האנשים פרודוקטיבים במיוחד בשעות הראשונות של הבוקר", מסביר אריאלי. "לא מדובר על הזמן שמיד לאחר הקימה, אלא כשעתיים, שעתיים וחצי לאחר מכן". "חלון הפרודוקטיביות" הזה נמשך כמה שעות – עד לשעת הצהריים, פחות או יותר.

אבל מה רוב האנשים עושים עם השעות היקרות האלה, על-פי המחקר של אריאלי? ניחשתם נכון. אימייל ופייסבוק.

  1. הפכו להורים (או קבעו תוכנית לאחר-הצהריים)

אמרה ידועה (ונכונה) קובעת שאם אתם רוצים שמטלה כלשהי תבוצע, הפקידו אותה בידיו של אדם עסוק. הרציונל פשוט: אנשים שחייבים להספיק לעשות משהו, יודעים להתעלם מהסחות הדעת ולפעול על-פי סדר עדיפויות נכון.

וזה, ככל הנראה, בדיוק מה שקורה להורים. מחקר מ-2014 שערך הבנק הפדרלי של ארה"ב בקרב 10,000 הורים בעלי קריירה אקדמית, מצא שלאורך 30 שנות קריירה – הורים לשני ילדים, או יותר, הראו ביצועים טובים יותר בהשוואה לעובדים שאינם הורים. המדד לפרודוקטיביות במחקר היה כמות המאמרים האקדמיים שפירסמו ההורים-חוקרים.

"ילדים מכריחים אותך להיות אדם מאורגן", כתבה בתגובה לממצאים אלה כתבת המגזין האמריקאי Fast Company, סטפני ווזה. "כשאתה הורה, יש הרבה יותר דברים שצריך לעשות. אז הדרך היחידה לגרום להם להיעשות זה לזהות מה חשוב ולהתמקד בזה…כשהילד הצעיר שלי הגיע לגיל בית-ספר – הפרודוקטיביות שלי הרקיעה שחקים. אני מאמינה שזה קשור בכישורים שרכשתי כאמא", כתבה ווזה ופירטה (היכונו, זה עומד להיות מעורר קנאה): "בשמונה השנים האחרונות פתחתי עסק משלי, כתבתי ספר והובלתי את קריירת הכתיבה שלי כפרילנסרית לגבהים חדשים. כל הדברים האלה היו בגדר חלום לפני שהיו לי ילדים, אבל מעולם לא נקטתי צעדים בכדי לממש אותם".

  1. עמדו, במקום לשבת

ולסיום, טיפ פשוט יחסית ליישום – במקום לשבת, פשוט עמדו יותר תוך כדי עבודה. מחקר חדש של אוניברסיטת טקסס A&M האמריקאית, בחן את ההשפעה של שימוש בעמדה מתכווננת לישיבה ועמידה בקרב כ-160 עובדים בארה"ב.

חלק מעובדים אלה המשיכו לעבוד כרגיל (כלומר בישיבה), בעוד אחרים הונחו להשתמש בעמדה המתכווננת לישיבה ועמידה כרצונם. התוצאה: עובדים אלה היו פרודוקטיביים יותר (46% יותר), בהשוואה לעובדים היושבניים. הפרודוקטיביות נבחנה על בסיס מספר השיחות שהשלימו המוקדנים בהצלחה בכל שעה נתונה.

למה זה קורה? סיבה אפשרית לכך, הסבירו החוקרים, היא הפחתה באי הנוחות הגופנית הכרוכה בישיבה. אך גם יכול להיות ש"שולחנות עמידה משפיעים לטובה על היכולת הקוגניטיבית", הוסיפו.

וכאן המקום לציין שגם פעילות גופנית תורמת לפרודוקטיביות. הסיבה: לפעילות גופנית יש אפקט חיובי על המוח, מה שאומר שלאחריה אנשים נוטים להצליח יותר בפרמטרים שונים של חשיבה, הכרוכים בריכוז גבוה – למשל ניהול זמן, שליטה עצמית וחשיבה יצירתית (שילוב מנצח: לעמוד במהלך יום העבודה, וגם לקפוץ למכון הכושר בהפסקת הצהריים).